בודהה
אמר: "כשאתה פונה לכיוון הנכון, כל שעליך לעשות הוא להמשיך ללכת"
לא
משנה מה היא המטרה שלך, מהו החלום שלך, מהן השאיפות שלך.
אם
אינך מסוגל להיות מאושר כבר עכשיו, עם כל מה שיש לך,
הבן
שהנך בכיוון הלא נכון.
האושר
הוא נקודת מוצא ולא מטרה.
נקודת
המוצא היא שעליך לבקש את מה שיש לך על מנת להיות
את אשר יש.
זהו
ערך קיום של תחושת החרות העצמית שהאדם משיג..
לנשום
לרווחה ופשוט ליהנות מחוויית ההתרחבות שממלאה את בית החזה.
היכולת
להרגיש נינוח בתוך ביתך—גופך.
להרגיש
את השלד,
לחוות
את זרימת הדם שנע בנינוחות בנחלי הגוף,
להכיר
תודה על האברים החיים שפועלים עכשיו,
להתחבר
אל פעימות הלב שמנגנות בניגון המיוחד לך.
ליהנות
מליטוף רך של קרני השמש,
להקשיב
לזמרת הציפורים,
לחייך
אל רעש המנוע של מכונית שחולפת.
אז איך נדע שאכן אנחנו בכוון
הנכון?
המוח שלנו מורכב משתי
אונות. האונה הימנית והאונה השמאלית.
האונה השמאלית היא האנטנה שלנו.
מטרתה לקלוט ולעבד מידע.
האונה הימנית מכילה את מרכז
השינה, הדמיון, הזיכרון
ויכולת תנועה של תהליכים
יצירתיים.
רוב שעות היממה, אנחנו
משתמשים באונה השמאלית.
בעולם שמוצף במידע מכל הכיוונים,
מתהווה מציאות מעודדת שימוש
רק באונה השמאלית.
אנחנו מגרים את עצבי קיבולת
הידע והמידע.
כך, מתעוררת בעיה בעקבות
רכישה בלתי פוסקת. ולא רק,
אלא במידה ולא נרכוש, נרגיש
אשמה וחווית ניתוק.
דוגמה לכך היא כמו ארון
בגדים בן שלושה מדפים,
שממלאים אותו בקיבולת של עשרה מדפים.
ברור שהמדפים יקרסו מן
המלאי המיותר ובוודאי שיכולת השימוש במה שיש,
לא תהייה נוחה וזמינה..(כמה
פעמים כשאנחנו מסדרים, אנחנו מגלים את ששכחנו..)
חוקיות זו מקבילה ליכולת
האחסון שבגוף האדם.
יש גבול לקיבולת רכישה ואחסון.
בעקבות גירוי של מידע אין
סופי, הגוף חווה תחושת לחץ ואי נוחות.
רגע זה מהווה תמרור אזהרה.
התחושה שמתקבלת היא כמו
"כל העמדות תפוסות.. הלו, הלו, למה לא עונים לי???"
מכירים?
כשהמוח מודע לכך שכמות
המידע עולה על היכולת שלו להתמודד, מתרחש משבר.
כל המערכות נטענות מגירויים
מוטעים - והתוצאה ממהרת להגיע.
כל מערכת תפעל במדויק
במנגנון השרדותי...
הגוף יתחיל לחוות חווית
איום על הקיום, ויכנס לאזעקת לחץ.
התפקוד יכנס למאמץ, ולצורך
הישרדותי הוא, ישחרר הורמונים שמעלים את רמת הלחץ,
כמו אדרנלין וקורטיזון. אלה
יקשו על המערכת לחזור לתחושת הרגעה..
הפתרון נמצא כאן ועכשיו.
לנוע למצב של הרפיה. זמן
הסכמה פנימי לשחרור ויציאה מודעת מהסחרחורת.
בזמן הרפיה, המוח משחרר
חומרים שנקרא אנדורפינים.
האנדורפינים משפרים את
היכולת של מערכת החיסון להילחם במחלות,
מפיגים כאבים ולחץ ומאטים
את תהליכי ההזדקנות.
הדרך הטובה ביותר לשחרור
לחץ היא לחזור לתפקוד הזורם של האונה הימנית.
נעסוק בפעולות שאיתם אנחנו
מרגישים נוח, נעים זורם וחובק.
חיבוק ומגע יכולים לא רק
להרגיע אלא גם להאריך את תוחלת החיים.
נתעורר לתרגילי דמיון ולזיכרונות נעימים.
תרגילי מדיטציה
התמקדות עם הנשימה – האוויר הצונן שנכנס
דרך הנחיריים והאוויר החם שיוצא ומתפזר.
התמקדות אל תחושת הבטן שעולה ויורדת עם
תרגילי הנשימה.
כל אלה יאפשרו לתת לדברים להתקיים
ולהשתנות מעצמם.
לא צריך יותר מזה. זאת
בדיוק הנקודה. רק צריך להיות שם יותר,
ללמוד לשהות זמן רב יותר באונה הימנית.
עלינו לתת לעצמנו הבנה, ששום
דבר לא יברח מאתנו, אם נפסיק ללקט מידע.
הכול ממתין, כשנחליט לשוב
לסחרור.
אך המתנה שנגיש לעצמנו אחרי
רגיעה, שהמוח שלנו יוכל לקלוט יותר וביתר יעילות.
והנפש שלנו תחווה רגיעה.
שנה טובה ורגועה.