הכרת הטוב והכרת המיותר.
שלום לך.
אני מזמינה אותך לעבודה.
בחרי דף לבן וחלקי אותו לשני חלקים.
בצד הימני רשמי את מה שאת אוהבת בך, ובצד השמאלי רשמי את מה שאינך אוהבת.
בדף נוסף רשמי את התחושה הנלוות לכל מה שהנך אוהבת
ובמקביל רשמי את התחושה הנלוות למה שאינך אוהבת.
הדגש במלאכה זו, היא זיהוי התחושה מול המחשבה.
המלאכה תעורר בך את המודעות שלכל מחשבה שאת נותנת משקל,
יש השפעה מידית במערכת הפיזית ולכן משפיעה במידית על הבריאות שלנו.
המחשבה הטובה תומכת, תורמת למשקל מעלה - מחשבה אוספת ומחזקת
והמחשבה שדוחה, מפזרת ומחלישה ולכן יוצרת משקל מוריד.
נקרא למשקל המעלה הכרת הטוב ולמשקל המוריד נקרא הכרת המיותר.
את המשקל המוריד, נזהה כמיותר. מדוע?
כי מקומו במערכת הוא לתוצאות של צמצום ודחיה.
המשקל המוריד הוא תוצאה של ביקורת ושיפוט,
דחיה עצמית, חוסר אונים, יהירות מול החסרת מקום אישי.
אפשר להכניס את כל החלקים האלה לתיבה שנקרא לה אין אהבה.
כשאנחנו חווים אין אהבה מיד יעלה הכעס, התסכול, תרעומת ומשם רצון לשליטה של צדק ילדי...
נקודת הגישה שבאהבה, משנה מקום, כי ברגע זה המערכת הלומדת, יכולה להוות תומך פנימי, מתקרב ובונה.
את "התומך" נכניס לקטגוריה –הכרת הטוב- אהבה, ואת "המפרק" נכניס לקטגוריה הכרת מיותר.
התומך הפנימי, מילותיו עוטפות, מכוונות, מאירות פנים, פותחות.
והתחושה ממהרת להגיע למקום פנימי מאיר פנים.
המפרק, כשמו כן הוא, מפרק כל דבר טוב.
מלאכתו ומזונו הוא שכנוע למאבק לקיום, לתחרות ולחוסר שביעות רצון.
התומך מכיר את מקומו ומכבד את קיומו.
התומך מעניק רגש לקיום ומאפשר את חום הלב והנאה,
עונג במה שיש מתוך כבוד והערכה.
מטרתו לאסוף כוח ואומץ לקבל, לגבור ולהניע לזרימה רגשית ותנועתית. מאפשר,
לעומק האהבה להתגלות ללא חשש, ולהאיר בשקט פנימי את הבנותיו.
אז את מי נבחר להזין, זו כבר בחירה חופשית ניתנת.
אני בוחרת בכל רגע נתון להרגיש טוב ולהזין את הטוב שבתוכי .
והמיותר, מה אעשה עימו ?
כשמו כן הוא --מיותר. אכיר שהוא קיים בי,
אכיר שהיה נחוץ לזמנו,
אכיר בכך ש"חיזק" אותי בתפיסות של אשליה ודמיון
ועכשיו אבחר לראות אותו,
להסתכל עליו לזהות אותו כמיותר.
אכן מיותר לקיום האישי.
בהכרת הטוב אדבק באהבה פנימית.
יום יום אראה בתוכי את הטוב שמתפשט ונוכח בחיי.