פני הרגש
מהו רגש?
אפשר להתייחס אל הרגש כתנועה אנרגטית שמובילה להסחה בקליטה הצלולה של המציאות.
אנחנו נעים לצורות וקרבן של תפיסות אשליה לתנועת הרגשות -- הרגשנות.
תפיסת המציאות מתפצלת לכמה ממדים .
העולם, אני, והמעמד הרגשי שנע באוקטבות משתנות.
נעים, לא נעים, מעניין, משעמם, אוהב, שונא, כועס, מתפייס, חושק, בוחל, תקוע, זורם....
לחוויה הרגשית יש ממד חזק ומשפיע. בכל חלקיק זמן משהו קורה.
ראשית אנחנו מנתחים באמצעות המחשבה, חווים באמצעות הרגש ומגיבים בעולם העשייה.
תנועה רגשית עמומה מניבה תוצאות מנומנמות.
תנועה רגשית עזה מחוללת תדרים חזקים.
תדרים חזקים מוליכי שינוי.
לעתים מעוררי פריצה, צמיחה, הזדקפות.
תנועה שיוצרת צמיחה של דבר נפלא שהתממש עם הלב ההומה.
ולעתים התנודה הרגשית מניחה למפלצת צועקת ואלימה לגאות ולעלות.
כיצד נוכל לרתום כל תנועה רגשית ולהניע לטובתנו.
באמצעות כלי ההתבוננות.
המתרגל מתבונן אל התהליכים המשתנים שהם עצמו.
זו מהות הלימוד בתורתה של ימימה אביטל "חשיבה הכרתית".
ההבנה המתקיימת בתהליך ההתבוננות היא שכל הרגשות והמחשבות הם אותות חולפים וזמניים.
ולא רק--- אלא שווי ערך.
לכן אפשר לנוע אל המרחבים הפנימיים האינסופיים במרחב הקיום, לגלוש על נהרות המחשבות,
הרגשות, זיכרונות ותחושות.
המתרגל לומד להביט מבלי להגיב, באמצעות כלי התיחום ושמירת המרחק,
ומאפשר התרחבות והתמזגות עם כל המתקיים.
הוא מתבונן בגוף הפיסי ובגוף הרגשי,
מכיר את הכאב, אי הנוחות, צמרמורת, עונג, כעס, יאוש, תקווה....
אי התגובה מובילה לתוצאה של שחרור והימנעות מסבל.
אי תגובה אפשרית דרך בניית כלי הצופה הפנימי.
צפייה הכרתית פותחת את המחשבה לבהירות ולראיה פתוחה על כל הדברים ללא ערבוב.
הבהירות תופסת מקום רחב יותר ובונה שלווה ושמחה שלא תלויים בדבר.