נגדי או בעדי?
במערכות יחסים עולים מתוכנו רגשות שונים.
אחד הרגשות החזקים שכולנו חווים זו הפגיעות.
חוויה שמשהו פוגע בנו בכוונה או בשוגג,
שום מחשבה הגיונית לא תוכל להרגיע
את חוסר הצדק שהפגיעות מעלה.
באותו חלקיק של פגיעות, המערכת העצבית נסגרת למגננה או למתקפה.
כילד קטן, המערכת מיד מאשימה, ואולי קצת נרגעת מתוך האצבע המאשימה,
אך לא לטווח זמן ארוך.
פגיעות היא לא דבר רע.
היא מצביעה על רגישות יתר של המקבל, ולכן יש למקבל חוויה
של חוסר שלמות עם הנמצא שלידו.
פגיעות היא דרך להביע את הצורך הרגשי. מה אני רוצה לקבל?
אך כמובן שדרך זו כשמה כן היא: פגיעות---פוגעת. במי?
ראשית בנפש עצמה - בנפגע,
בנפש שבחרה להפגע ולפעול דרך ובאמצעות החלק הזה על מנת להשיג משהו....
ובוודאי שהתוצאה, אינה מובילה למערכת יחסים ביושרה.
פגיעות היא דרך מניפולטיבית על מנת לשלוט בסביבה ובמציאות.
זו דרך שמובילה לאנרגיה בהתנגדות וסגירות..
הפנים שהנפגע מעמיד על מנת להשיג את הצורך שלו,
הם הפנים שגוזלים מן
המערכת העצבית כל חיות וחיוניות.
אמנם קבלנו את ש"רצינו" אך בדרך לא נעימה ולא ביושרה וכנות.
האם נוכל לדמיין ולו לרגע קט, את המערכת שלנו, מגיבה ללא הצורך בפגיעות
וכל שרשרת התגובות שלאחריה?
האם נוכל להטמיע לתוכנו את ההבנה שהחיים פועלים תמיד להטיב עמנו?.
מה ההבנה שאותה נוכל להטמיע ולתרגל אותה ביום יום, במערכת ההתנהגותית המתחדשת?
אף אחד לא כנגדנו.
כל אחד פועל בעדו.
אני פועל ומגיב בעדי.
אף אחד לא מתכוון באמת לפגוע ואם כן,
הרי פועל הוא ממקומו האישי
ואנחנו יכולים להמנע מלהתערבב בהתנסות המתוזמנת.
כל אחד פועל מתוך חלקיו, מהראש שלו. מס"כ ההתנסויות שלו.
כל מה שנאמר לי, ממולי, הוא ביטוי מחלקי ההתפתחות של הפונה והיחסיות שלו אלי,
בהתאם ללמידה המשותפת..
הפגיעות עולה, כי החלקים דומים בינינו ובתוכנו, ואנחנו מגיבים להם מתוך אוטומט --
הרגל עצבי.
הלומד, מתרגל בתוכו את ההבנה, שכל חיכוך הוא הזדמנות להתקרבות פנימית
ולגילוי של אהבה.....
מקום הנפגע, מפנה מקום, למקום של התבוננות וקשב, לצורך הבסיסי שבקיום האנושי.
והשאלה שנפנה כלפי הפנימיות היא:
מה הדרך שבה, אני יכול לנוע מתוך רכות ונעימות
ואיך אני יכול לתרום למערכת יחסים אינטימית וכנה?
הלומד משנה את כוון הפניה מן החיצוני אל הפנימי == השדה האישי.
תרגיל התבוננות
עצמו את עיניכם.
חושו שהנכם נכנסים אל תוך חדר חשוך, אך מוגן ואסוף.
חושו שהנכם נכנסים להרפיה. נשמו נשימות מעודנות אל חלל הבטן.
הצהירו אל תוך המוח:
"מוח, אני סומך עליך שהנך יודע להיכנס לגלים שקטים ושלווים".
"גוף אני פוקד עליך לקבל את הגלים השקטים והשלווים".
נשמו באטיות ובעדינות אפשרו לגוף שלכם לנוע אל תוך גלים שקטים ונינוחים.
העמידו בפניכם מערכת יחסים שמובילה את ההתנהלות בניכם לחוויה של מתח וסגירות,
התגוננות או מתקפה.
הסתכלו על שפת הגוף שלכם ועל שפת הגוף של הדמות שבחרתם לעבוד ממולה.
מה אתם חשים? הכירו את התחושות והמחשבות שעולות כשאתם מסתכלים על
מערכת היחסים שיצרתם ונלכדתם לתוכה.
שחררו אשמה ותרעומת, חוסר סיפוק, כעס וכל רגש שעולה.
העמידו עצמכם מול הדמות והעבירו אליה מחשבות אוהבות:
"אני יודע בוודאות שאתה פועל על פי במידה שאתה יודע, כפי שאני פועל על פי מידתי.
אני משחרר אותך לאהבה ואני משחרר את עצמי לאהבה.
אני יודע שהכל פועל לטובתי והחיים הם בעדי, כמו כן אתה פועל בעדי ואני פועל בעדי.
אני מניע את עצמי ומפעיל את האנרגיה שלי בכל מקרה מזמן ל"בעדי".
מתרגל יקר, חשוב לרגע קט והכנס פנימה לתוך נקודת הלב הפנימית.
אם כל חייך תקדיש את מתנת ההתקרבות שמלמדת את המערכת שלך גוף-נפש,
להבנה שהכל פועל בעדך,
אזי גם הנפש שלך והרוח שלך יפעלו בעדך, באופן מודע וער.
הרי התוצאה תביא את מחזוריות חייך לבעדך.
תת המודע שלך יקשר אותך במידי אל כל הפתרונות שיביאו את מציאות חייך
"הכל בעדי ואני בעדי".....
היום נתרגל ונאמן את רקמת שריר המחשבה בתרגול מנטלי:
"אני פועל בעדי, כל אחד פועל בעדו".
ב ה צ ל ח ה