מחשבות מתרוצצות, נעות ימינה שמאלה, קדימה אחורה.
זה טבען. טבען של מחשבות לנוע.
מחשבות לא שייכות לנו, אך אנחנו משייכים אותן אלינו.
אנחנו לוקחים אותן וחובקים אותן ומשייכים אותן לאנשים ולדמויות בחיינו.
וכל זה למה?
כי אנחנו רוצים לחוות שייכות.
אנחנו רוצים לחוות חיבורים.
אך במקום לחוות שייכות אמתית וחיבורים, לנפש ולנשמה, אנחנו יוצרים שייכות וחווים חיבורים,
לסיפור שבראש שלנו.
כך אנחנו נלכדים לתוך סיפור ועוד סיפור.
והמחשבה נעה וגדלה ומתעצמת,
ככל שאנחנו מתחברים יותר לסיפור שבראש.
לעזוב את הסיפור שבראש ??? בלתי אפשרי !!!
מי אני ללא הסיפור????
יש כאן את הפחד מלעזוב ולהרגיש נטישה. וכשחווים פחד, המחשבות יוצרות סרט חדש משכנע יותר ויותר.
ואז נלכדים שוב ברצון לחויות שייכות והשתייכות למשהו.
נסתכל על הרכב המילה "פ ח ד ".
נקרא את המילה מסופה להתחלתה " ד ח ף ".
האנרגיה ששמה פחד למעשה היא אותה אנרגיה דוחפת שמניעה לפעולה פתוחה.
פחד זו חוויה של אנרגיה מצמצמת וסוגרת,
מגוננת כביכול.
דחף היא אנרגיה שמולידה, מיצרת, מאפשרת לנוע למקום של התחדשות.
ליולדת נאמר: נשמי ודחפי....
וכאן ללומדת נאמר: נשמי ודחפי..
נועי קדימה מן הפחד אל הדחף על מנת לחוות שייכות אמתית אל מהותך.